הסיכון למחלת מעי דלקתית תחת טיפול עם איזוטרטינואין היא נושא שבמשך זמן רב נמצא במחלוקת. עם זאת, הנטל של תסמונת מעי רגיש הקשורה לטיפול עם איזוטרטינואין עדיין לא נחקרה. לכן, מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology הייתה להעריך את הסיכון למחלת קרוהן, קוליטיס כיבית ותסמונת מעי רגיש בקרב מטופלים עם אקנה אשר התחילו טיפול עם איזוטרטינואין בהשוואה לאנטיביוטיקה פומית.
עוד בעניין דומה
מחקר זה היה מחקרה עוקבה רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה בו נערכה הקצאה ל-2 קבוצות מטופלים עם אקנה אשר התחילו טיפול עם איזוטרטינואין (77,005 מטופלים) או אנטיביוטיקה פומית (77,005 מטופלים). במסגרת המחקר בוצע זיווג בין מטופלים לפי ציון הנטייה.
תוצאות המחקר הראו כי הסיכון לאורך החיים לפתח מחלת קרוהן (יחס סיכונים – 1.05, רב״ס 95% - 0.89-1.24; p=0.583) וקוליטיס כיבית (יחס סיכונים – 1.13, רב״ס 95% - 0.95-1.34; p=0.162) היה דומה בין קבוצות המחקר. מנגד, הסיכון לאורך החיים לפתח תסמונת מעי רגיש היה נמוך יותר באופן מובהק בקרב מטופלים שקיבלו טיפול עם איזוטרטינואין בהשוואה לטיפול עם אנטיביוטיקה פומית (יחס סיכונים – 0.82, רב״ס 95% - 0.76-0.89; p<0.001). בניתוחים מרובדים לפי זמן, נמצא כי הסיכון לקוליטיס כיבית המקושר לאיזוטרטינואין היה גבוה יותר באופן מובהק ב-6 החודשים לאחר תחילת הטיפול (יחס סיכונים – 1.93, רב״ס 95 – 1.29-2.88; p=0.001) אך ירד לאחר מכן לרמה הדומה לזו של קבוצת ההשוואה. עוד נמצא כי הבדל הסיכון המוחלט ב-6 החודשים הראשונים של הטיפול היה שולי מבחינה קלינית (5 מקרי קוליטיס כיבית ל-10,000 מטופלים אשר התחילו טיפול עם איזוטרטינואין, רב״ס 95% - 2.5-7.7).
אמנם מחקר זה הוא רטרוספקטיבי אך ממצאיו מראים כי טיפול עם איזוטרטינואין לא תורם לסיכון מוגבר להתפתחות מחלת קרוהן, בעוד שייתכן והוא מקושר לעלייה קלה וחולפת בסיכון לקוליטיס כיבית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
