הקשר בין פסוריאזיס להשמנה תואר במחקרים בעבר, עם זאת מידע אודות ההיארעות של פסוריאזיס בהתאם למדד מסת גוף (BMI) מוגבל מאוד. מטרת המחקר הייתה להשוות את ההיארעות של פסוריאזיס בקרב שכבות של מטופלים לפי קטגוריות BMI (תקין, תת-משקל, עודף משקל, השמנה דרגה 1 והשמנה דרגות 2 ו-3).
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר, בחנו החוקרים באופן רטרוספקטיבי עוקבה של 1.5 מיליון מטופלים הטרוגניים מבחינה דמוגרפית מארה"ב. במחקר נכללו מקרים שאירעו בין ה-1 בינואר 2008 ל-9 בספטמבר 2019.
מדד ההיארעות הגולמי של מקרי פסוריאזיס ל-10,000 שנות אדם עמד על 9.5 (רב"ס 95% - 9.1-10.0) בקרב המטופלים עם BMI תקין או תת משקל, 11.9 (רב"ס 95% - 11.4-12.4) בקרב מטופלים עם עודף משקל, 14.2 (רב"ס 95% - 13.6-14.9) בקרב מטופלים עם השמנה דרגה 1 ו-17.4 (רב"ס 95% - 16.6-18.2) בקרב מטופלים עם השמנה בדרגות 2 ו-3. בהשוואה למטופלים עם BMI<25.0, מטופלים עם עודף משקל (סיכון יחסי מתוקנן 1.19; רב"ס 95% - 1.12-1.27; p<0.001), מטופלים עם השמנה דרגה 1 (סיכון יחסי מתוקנן 1.43; רב"ס 95% - 1.34-1.53; p<0.001) ומטופלים עם השמנה דרגות 2 ו-3 (סיכון יחסי מתוקנן 1.83; רב"ס 95% - 1.71-1.95; p<0.001) היו בסיכון גבוה יותר באופן מובהק לפתח פסוריאזיס. עם זאת, מציינים החוקרים כי לא יכלו למדוד את ההשפעה של השמנה על חומרת הפסוריאזיס.
במחקר זה אשר בדק את הקשר בין BMI להתפתחות פסוריאזיס, נמצא כי ה-BMI משפיע באופן עצמאי על הסיכון לפתח פסוריאזיס. נמצא אפוא כי קיים קשר הדרגתי בין BMI והסיכון לפסוריאזיס.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
